דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ' רום גבס חיפוי וקירוי (1997) בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י' פרידמן) מיום 21.5.13, אשר הורה למבקשת להפקיד סך של 90,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, להבטחת הוצאות המשיבים, ככל שתביעתה תידחה, וזאת תוך 60 יום (להלן: "ההחלטה").

רקע:

המבקשת התקשרה בהסכם עם המשיבה מס' 1 לביצוע עבודות אלומיניום וחיפוי בקניון עזריאלי בעכו (להלן: "האתר"), כאשר המשיבה מס' 1 הינה הקבלן הראשי באתר והמשיבה מס' 2 הינה יוזמת הפרויקט (להלן: "הפרויקט"). לימים, נטען ע"י המבקשת, כי התקשרה בהסכם שנקשר בינה ובין המשיבה מס' 2, באופן ישיר.

על פי העובדות אשר פורטו בהחלטת בית משפט קמא מיום 21.5.13, בין הצדדים התגלעה מחלוקת כאשר המבקשת טוענת כי "סולקה" ע"י המשיבה מס' 1 מהאתר שלא כדין, למרות שביצעה את המוטל עליה. מנגד, טוענים המשיבים טענות כנגד טיב העבודה שביצעה המבקשת וכן פיגורים בביצועה, וכן מדגישים את הצורך שהיה להתקשר עם קבלן אחר להשלמת העבודות ותיקון הליקויים.

ביום 14.2.12 הגישה המבקשת כתב תביעה מתוקן בבית משפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט קמא"), על סך 2,500,000 ש"ח כנגד המשיבים בעטיו של הסכסוך האמור, במסגרתו נכללו טענות שעניינן בחילוט ערבויות שניתנו על ידי המבקשת למשיבה מס' 1, ואילו המשיבים הגישו נגד המבקשת תביעות שכנגד.

במסגרת בירור התובענה הגישו המשיבים בקשה בבית משפט קמא לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, לפי סעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

בהחלטה מיום 21.5.13 קבע בית משפט קמא כי נוכח סכום התביעה והמאמץ שיידרש בניהול התובענה, יש להורות למבקשת להפקיד סך של 90,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים, במזומן או בערבות בנקאית, תוך 60 יום, כאמור לעיל.

על ההחלטה האמורה הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת בפניי.

טענות הצדדים:

המבקשת טוענת, כי בקשת המשיבים להטלת ערובה הינה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, שכן איתנותה הכלכלית של המבקשת ידועה היטב למשיבה מס' 1, אשר בחרה בה לבצע עבודות אלומיניום וחיפוי בהיקף של מיליוני שקלים.

עוד טוענת המבקשת, כי במסגרת זכייתה במכרז לביצוע הפרויקט הפקידה בידי המשיבה מס' 1 ערבויות בנקאיות בסך של 725,000 ₪ אשר חולטו, ועל כן שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי על המבקשת להפקיד סכום כסף נוסף, מעבר לסכום שחולט.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי הציגה בפני בית משפט קמא אישורים שהונפקו ע"י שני בנקים ואישור מרואה החשבון, המעידים על איתנותה הפיננסית ועל כן, היה על בית משפט קמא לדחות את הבקשה להפקדת ערובה.

לאור האמור, טוענת המבקשת כי החלטת בית משפט קמא אינה סבירה ואינה מידתית נוכח העובדה כי המבקשת, אשר דורשת פיצויים מהמשיבים בגין הפרת חוזה, נאלצת על מנת לנהל את תביעתה להפקיד הפקדה נוספת מעבר לערבויות הבנקאיות, שכאמור חולטו, ולפיכך יש לבטל את ההחלטה נשוא הבקשה.

המשיבה מס' 1 מתנגדת לבקשה וטוענת כי בית משפט קמא אמד את סיכויי התביעה, התייחס לטענותיה של המבקשת ולראיותיה, והסיק כי אין די בכל אלה כדי לפטור אותה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, ככל שייפסקו, במיוחד כשהמבקשת כשלה מלשכנע כי מצבה הפיננסי איתן, וזאת לאחר שלא חשפה בפני בית המשפט מסמכים חשובים כדוגמת מאזנים, דו"ח רווח והפסד ודו"ח תזרים מזומנים.

המשיבה מס' 1 מציינת כי גם בהליך אחר חויבה המבקשת בהפקדת ערובה, מאחר ולא טרחה להציג ראיות טובות בדבר איתנותה הכלכלית ועל כן, כשהמבקשת בשנית מסתירה ראיות מעין אלה מעיני בית המשפט, צדק בית משפט קמא כאשר חייבה בהפקדת ערובה.

יתרה מזאת המשיבה מס' 1 טוענת כי הימנעותה של המבקשת מהבאת ראיות הינה כדין הודאה, שלו הובאו הראיות הן היו פועלות לחובתה, ובכך יש כדי לתמוך בגרסת המשיבה מס' 1 כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מבוסס דיו.

המשיבה מס' 1 מוסיפה וטוענת כי המסמכים שצירפה המבקשת משני בנקים ומרואה החשבון, הינם כלליים וחסרים, ואין בהם כדי להוות בסיס להוכחת יכולתה הכלכלית של המבקשת.

עוד טוענת המשיבה מס' 1 כי סכום ההפקדה שנקבע הינו מידתי והוא מהווה כ-3.6% מסכום התביעה, במיוחד כשמדובר בהפקדת סכום להבטחת הוצאות של ארבעה נתבעים שונים.

המשיבים 2-4 הצטרפו לתגובתה של המשיבה מס' 1 וטוענים כי יש לדחות את הבקשה בנסיבות בהן המבקשת הסתפקה בהגשת מסמכים עמומים בבית משפט קמא, שאינם מספקים כל הוכחה כי מצבה הפיננסי יאפשר לה לשלם את הוצאות המשיבים, ככל שתביעתה תידחה.